ליקרים נוספים שונים
ליקרי ביצים
אדווקט
זהו ליקר הולנדי במקור, צהבהב וסמיך מאוד (יותר מרוב הליקרים) והוא מיוצר מברנדי, ביצים וסוכר וניל, עפ”י מתכון סודי.
כמעט לא שותים אותו בפני עצמו, אך גם זה קורה לפעמים (משום מה)
ב – 99.9% מהמקרים, הוא “יוצא” מהבר עקב היותו מרכיב של קוקטייל שנקרא סנו-בול
( יש עוד קוקטיילים שמכינים ממנו אבל סנו-בול הוא המפורסם ביותר )
סוגים נפוצים :
OUDS
– הולנדי – מצויין , על התווית מצוייר תרנגול שמצביע על בקבוק של אדווקט ומסביבו ערימות של קליפות ביצים .
וורנינקס – ידוע מאוד וטוב מאוד .
BOLS – טוב מאוד ונפוץ מאוד .
אג נוג
אג נוג ( כמו פינה קולדה ) הוא משהו שבין ליקר לקוקטייל מוכן והוא מורכב מביצים , חלב ובדר”כ ברנדי אך לפעמים גם רום , ברנדי , וויסקי , שרי, גם הוא צהוב כמו האדווקט אך פחות סמיך ופחות חזק בטעם .
בדר”כ מתבלים אותו ( אגוז מוסקט או קינמון ) .
אומרים שמקורו הינו בקולוניות באמריקה בשנת 1775 .
המילה NOGGIN היא מילה אנגלית לספל שתייה קטן ( שבו פעם היו שותים את האג נוג )
מייחסים לאג-נוג השפעה מרגיעה על HANGOVER .
ליקר מתוק-מריר , בטעם שקדים אך מיוצר דוקא מגרעין המשמש . מקורו של המשקה הוא איטליה , בעל טעם מתוחכם ובגלל זה מעולה לשימוש בקוקטיילים
( משתמשים בו הרבה במתכוני עוגות ) .
שותים אמארטו נקי , עם קרח ( בתור לונג דרינק עם ספרייט , סודה , אשכוליות , תפוזים . . . )
חברות מפורסמות שמייצרות אמארטו :
אמארטו די לורטו : מצויין ( איטלקי )
חברת גליאנו : מייצרת אמרטו מעולה
CORA : טוב ( איטלקי )
STOCK : בכלל לא רע ( ישראלי )
אמארטו D K : חברה אמריקאית שמייצרת הרבה סוגי ליקרים, כולל אמרטו.
אמארטו די סארונו – AMARETTO DI SARONNO – מצויין ( איטלקי )
אמדיאוס – ( ישראלי – לא רע ).
מארי בריזאר – מעולה ( כמו כל משקה שמייצרת הפירמה הזו )
ליקר איטלקי מצויין עשוי מאגוזי לוז פראיים ותערובת של גרגרי יער ועשבי תיבול. ארומטי מאוד ומצויין כששותים אותו בפני עצמו או עם קרח.
האגדה מספרת שמי שהמציא את מתכון הפרנג’ליקו לפני 300 שנה, הוא מתבודד שחי באזור הררי שליד נהר הפו האיטלקי.
מיוצר ע”י : כמה חברות איטלקיות, בארץ מייצרת אותו גם חברת יינות אשקלון ( יצרנית מוסמכת של חברת ברברו האיטלקית ).
אחוז האלכוהול שבו – בסביבות 25 – 30 אחוז.
הגשה : שותים אותו בפני עצמו, עם קרח, בתור לונג דרינק עם סודה או ספרייט, “הולך” טוב גם עם קפה ( זילוף ) .
ליקר איטלקי בעל טעם מתוחכם מאוד ,בצבע צהבהב – הבקבוק ידוע ומפורסם בשל גובהו ומיוחדותו . בטעם הוא מריר מתוק – קשה לשכוח את הטעם והארומה החזקה שלו שנוצרה מהרבה עשבי תיבול בתוספת תיבול וניל.
ברוב הפאבים פשוט עומד לקישוט אך יש שממש שותים אותו . אני משתמש בו המון . . .
הגשה : עפ”י רוב – כאמור בקוקטליים , אך לפעמים גם נקי , עם קרח או עם תפוזים . מרכיב של קוקטייל מפורסם מאוד . . . הרווי וול בנגר
מספרים על הקוקטייל הזה , שהמציא אותו גולש מקליפורניה בשם הרווי שהיה נוהג לשתות סקרודרייבר (וודקה + תפוזים ) עם זילוף של גליאנו .
אותו הרווי היה אחד מאלופי הגלישה המקומיים והיה רגיל לנצח ברוב התחרויות .
שמו של המשקה נוצר בגלל תחרות אחת , שלפניה שתה הרווי קצת יותר מדי – והפסיד ,
כל אותו הערב שאחרי התחרות ישב הרווי בפאב, שתה כמויות , דפק את ראשו בקיר וקילל את עצמו על ההפסד המיותר הזה (ומאז השם – ” הרווי דופק את הראש בקיר ” )
ליקר עתיק ומפורסם , מקורו בסקוטלנד , מכיל 40% אלכוהול , מקורו המדוייק הינו האי סקאי בסקוטלנד . הוא מבוסס על וויסקי סקוטי וממותק בדבש בר מפרחי האברש שמעניקים לו טעם מיוחד מאוד וארומה נהדרת .
המתכון ( לפי המסורת ) ניתן ע”י הטוען האחרון לכתר סקוטלנד – הנסיך צ’ארלס אדוארד סטיוארט למשפחה שהצילה את חייו – כאשר ניסה לזכות בכתר הבריטי ונכשל – עד היום מייצרת המשפחה את הליקר ( משפחת מק-קינון ) . האגדה אומרת שבשנת 1892 מצא אחד מצאצאי המשפחה את המתכון בארגז סגור והחל בייצור .
מקור השם באנגלית עתיקה הוא DROM BUIDHEACH ( משקה משביע רצון ) .
המזקקה נמצאת כיום באדינבורג .
את הדרמבוי ניסו לחקות אינספור פעמים ולא הצליחו להתקרב לרמה.
שותים אותו עפ”י רוב נקי, עם קרח, או כמרכיבו של ה – “רסטי נייל” המפורסם.
בארנייגר (Bärenjager)
ליקר דבש איכותי המיוצר על פי מתכון סודי העובר מדור לדור. פירוש שמו הוא צייד הדובים, הוא מכיל 35% אלכוהול ואפילו כשר.
בארנייגר יוצר לראשונה במזרח פרוסיה בשלהי המאה ה- 15. הוא מיוצר מחומרים טבעיים בלבד: דבש טהור עם כ- 15 עשבים שונים (וסודיים) המושרים בוודקה במשך כחצי שנה. לאחר ההשרייה מסננים ומבקבקים. עם 35% אלכוהול בנפח זהו ליקר חזק יחסית, מתוק מאוד (ממש עם טעם של דבש), בעל מרקם קרמי וגוון ענבר.
נהוג לשמור את הבארנייגר בקירור ושותים אותו, לרוב, בשוט קפוא.
הבקבוק עטוף בעטיפה דמוית קש והפקק מעוצב כמו חלת דבש. על התווית יש ציור של צייד המתחבא מאחורי שיח ומחכה לדוב שעומד ליפול למלכודת שהצייד טמן לו.
מכנים אותו “ייגר דבש” אך אין קשר בינו ובין הייגרמייסטר (מלבד צורת השתייה של שניהם – בשאט קפוא)
אבטיי
ליקר ישראלי על בסיס של עשבי תיבול ( מזכיר – או יותר נכון – אמור להזכיר , את הבנדיקטין שתיכף נדבר עליו ) בסך הכל – ליקר די חביב .
מיוצר גם ע”י חברת אמדיאוס .
פימס’ NO 1
קוקטייל מוכן : ( ג’ין + פירות שונים ) . קיימים עוד “פימסים” אבל הם על בסיסי אלכוהול אחרים .מוגש בעיקר עם סודה , ספרייט , תפוזים , אשכוליות ( בתור לונג דרינק ) .
ליקר סגלגל – צבע מאוד מיוחד , לפעמים ( בעיקר נשים ) שותים אותו ממש רק בשביל הצבע , הארומה הנפלאה שלו ושמו – משקה האהבה .
הוא עשוי מברנדי מתובל באתרוג , גד וקינמון – משמש בעיקר כדג’סטיף וגם בכמה קוקטיילים
בדר”כ נמזג בקוקטיילים, או כמובן בפני עצמו ( עם או בלי קרח ) ולפעמים בתור לונג דרינק עם סודה או ספרייט .
שימוש יצירתי בו יכול להניב קוקטיילים עם טעמים לא שיגרתיים
עוד ליקר המבוסס על וויסקי , אך הפעם וויסקי אמריקאי – בורבון – בעל טעם מאוד מאוד ייחודי . מתכון שקיים 100 שנה . יקר יחסית , צבע חום מעולה , 40% אלכוהול .
חוץ מוויסקי יש בו תפוזים ואפרסקים . המקור המדוייק שלו הוא ניו-אורלינס .
כיום המבשלה בקאנטקי ( מולדת הבורבון ) – בלואיסוויל .
מקומו לפעמים על מדף הליקרים ולפעמים על מדף הוויסקים , שכן יש הרואים בו יותר וויסקי מאשר ליקר , לדעתי – מקומו על מדף הליקרים .
החברה מייצרת גם סאותרן הוסט ( פחות חזק בטעמו ) אשר לא תפס כל כך בארץ .
קיים גם סאותרן קומפורט 8 שנים ( רזרב – RESERVE ) וגם סאות’רן % 50 אלכוהול .
קיימים מספר תחליפים בשוק (בעיקר בארה”ב ) אך הם לא מוצלחים כמו המקור , אחד מהתחליפים היותר טובים נקרא מיסיסיפי קומפורט . ( בקבוק עם תוית כחולה ) .
שני ליקרים מעולים שבמעולים ואשר נקראים שארטרז ובנדיקטין נחשבים לטובים בעולם , שניהם החלו בתור תרופה והוכנו ע”י נזירים ששמרו את סוד ייצורם בסוד בקנאות רבה משך מאות שנים .
בנדיקטין –
בשנת 1510 במנזר בנדיקטי עתיק ( כת הבנדיקטים שמקורה בצרפת ) חי נזיר בשם דום ברנרדו וינצ’לי שהתעסק עם כימיה וניסה להפוך סם לאריכות חיים . הוא זה שהפיק את המתכון המקורי , הליקר עשוי מעשרות אומרים בסביבות 30 עשבי תיבול ( רק הנזירים יודעים )
והמסתם והשרייתם בקוניאק מעולה .
כיום מיוצר במנזר בעיירה פקאמפ שבחוף נורמנדייה . על הבקבוק יש הקדשה: D O M “דאו אופטימי מקסימו” = אלוהים הוא האלוהים הגדול או בפירוש אחר – “לאלוהים המיטיב והגדול” .
מייצרים את הבנדיקטין במשך 3 שנים ומישנים אותו עוד 4 , התוצאה כאמור : אגדתית !
כיום הבנדיקטין אינו הבנדיקטין המקורי שכן המנזר נהרס במהפכה הצרפתית וכל נזיריו גורשו ורק במאה ה- 19 טען סוחר משקאות בשם אלכסנדר לה גראן שהמתכון הסודי ( מידי הנזירים ) בידיו ומאז הוא מייצר גם כן את המשקה .
שותים אותו רק נקי – ללא תוספת קרח והוא גם כן זוכה אצלי לכבוד של הגשה בכוסית קוניאק, אפשר ורצוי לחממו מעט בעזרת כף היד .
בנדקטין משתלב מעולה עם ברנדי ( במיוחד עם קוניאק ) : קוראים לשילוב הזה : B & B – כלומר : BENDICTIN & BRANDY , לפיכך הוציאו משקה כבר מעורבב כזה – ( של אותה הפירמה ) – וזהו הבקבוק שבתמונה שמעל.
עוד ליקר שמיוצר ע”י נזירים , סיפורו דומה לסיפור הבנדיקטין , אותו מייצרים נזירים מהמנזר הקרטוזי : לה גראנד שארטרז. אמונתם אומרת שאת המתכון המקורי הכין מארשל אוניבל דה אסטרה – אחד מאנשיו של הקרדינל רישלייה שהיה בישוף אך זנח את הדת לטובת החרב .
האגדה אומרת שבשנת 1607 הוא תרם למנזר את הנוסחה הסודית ( עד היום ).
גם המנזר הזה נהרס במהפכה הצרפתית , למשקה קמו מתחרים וחיקויים רבים אולם הנזירים חזרו – ובשנות ה – 40 של המאה ה – 20 חידשו את הייצור.
השארטרז בא בשתי צורות : ירוק וצהוב , הצהוב מכיל יותר אלכוהול.
סוגים אחרים של הליקר הם שארטרז VEP – אשר מיוצר באותם תהליכים ותרכובות כמו הליקר המקורי, אך בנוסף הוא מיושן בחביות עץ אלון אשר מעניקות לו איכות מיוחדת. סוג זה קיים הן בצבע ירוק והן בצבע צהוב. כמו כן ישנו סוג בשם “שיקוי הצמחים של הגראנד שארטרז” (Elixir Végétal de la Grande-Chartreuse), למעשה השיקוי המקורי, אשר מיוצר מ-130 סוגי עשבים ארומטיים ורפואיים, שיחדיו יוצרים ליקר חזק (בעל 71% אלכוהול בנפח) ומאוד “אפקטיבי”.
גם השארטרז ראוי לכבוד מיוחד: הגשתו בכוס קוניאק .