ג’ין
סוגי ג’ין
על ג’ין ( וג’נייבר ) כבר דיברנו בשיעור על האלכוהול , ראינו שהיה אחד מראשוני סוגי האלכוהול : פרופסור הולנדי ( ד”ר סילביוס ) חקר את ההשפעות הרפואיות של האלכוהול ושילב את האקווה – ויט עם שמן הג’ונייפר ( שהיה תרופה משתנת – לחולי כליות ) , וכך יצר את הג’נייבר ( הג’ין ההולנדי ).
* * שמן הג’ונייפר עשוי משיחי ( פטלי ) הערער.
התוצאה הייתה טעימה ומאד זולה כי הזיקוק היה מדגנים שהיו בשפע ולא מפירות , ( מה שהיה נהוג עד אז ) – בשל כך הפך המשקה לפופולרי מאד – בהולנד ואח”כ באנגלייה (חיילים אנגליים ששירתו על אדמת הולנד העבירו לאנגליה את השמועה על המשקה החדש.
המשקה כל-כך התאקלם באנגליה עד שבטעות חושבים רבים שמקורו משם.
אחת הסיבות שהפכו את הג’ין לפופולרי עוד יותר באנגלייה היתה “המהפכה המהוללת” שבמהלכה , הוזיל בית המלוכה עוד יותר את מחירי הדגנים לייצור הג’ין והעלה מחירי יבוא יינות צרפתיים, האנגלים הפטריוטיים התלהבו מהעניין ומכירות הג’ין נסקו לשמיים.
הג’ין ההולנדי המקורי ג’נייבר והג’ין האנגלי שונים זה מזה – הג’נייבר דומה קצת לשנאפס והוא מתוק יחסית . עשוי משיפון או מדגנים אחרים מתובלים בפטלי ערער ( לפעמים קוראים להם פטלים הולנדיים ) .
לעומתו הג’ין האנגלי גם הוא אומנם מדגנים (שיפון בעיקר) אך תיבולו יכול להיות לא רק מפטלי הערער, אלא גם משומר, קוריאנדר, אפילו קצת אניס, קינמון, קליפת תפוז, קליפת לימון וכו’. . . . . כל פירמה והמתכון שלה.
במאה ה – 19 החלו לייצר את הג’ין היבש – שהוא בעצם שיפור של הג’ין ההולנדי – הג’ין הזה מזוקק יותר פחות מתיקות – מה שבמיוחד טוב באזורים הטרופיים שבהם שלטו האנגלים (הודו וכו’ . . . )
ייצור :
קל מאוד לייצור , כבר אמרנו , מדגנים לרוב , אבל גם מתירס או מלסה.
לאחר זיקוקו ויצירת הכהל הטהור מוסיפים את התבלינים וחומרי הטעם והריח ( מעט יחסית למשקאות אחרים ) וכך בא לעולם הג’ין . . .
ג’ין הוא המשקה הטוב ביותר ליצירת קוקטיילים , יש לו טעם יחסית מאוד נייטרלי – כי הוא מאוד יבש ולכן הוא בסיס אידיאלי לאלפי קוקטיילים, ממש אין לו תחליף כשמדובר בקוקטיילים (במיוחד הקוקטיילים של “הבר האנגלי”)
במיוחד התפרסם בעקבות הקוקטיל מרטיני ( ג’ין + וורמונט ) ועשרות הגרסאות שלו.
לג’ין יש תדמית של משקה HIGH CLASS אנין טעם ( במיוחד ג’ין טוניק – ההרכב הקלאסי ).
ישנם מספר סוגים של ג’ין בטעמים שונים (השריית פירות באלכוהול) – אבל זה ממש לא נפוץ – בארץ – לא רואים אותם.
סוגים נפוצים של ג’ין
ג’ין גורדונס’: ממש מיתולוגי – פשוט ראוי לכל שבח – קשה מאוד לחיקוי – בעל טעם מאוד אופיני – הנפוץ ביותר בעולם , בד”כ 40% אלכוהול , אך יש גם 50% ( לא ראיתי בארץ ) וגורדונ’ס פרמיום פינק (מיוצר מרכיבים טבעיים בלבד, עם פירות אדומים בהם תותים, אוכמניות ופטל) .
ג’ין טנקרי : מצויין, קצת יותר עדין מהגורדון אבל כמעט ברמה שלו.
ג’ין ביפיטר : מצויין גם הוא – באיכות של טנקרי.
ג’ין ג’ילביס GILBEYS : מצויין ( פחות ידוע בארץ ) .
סיגרמס : מיוצר גם בארץ – בכלל לא רע .
בומביי ג’ין : מעולה ומאוד יקר – מתובל בקוריאנדר – מצויין (מתכון סודי משנת 1761) .
בודלס : BOODLES : לא רע .
פליישמנ’ס Fleischmann’s : מצויין .
גי’ן לעבודה:
קיפרינסקי : זול מאוד – ויחסית למחיר סביר – בלי להתחשב במחיר – חבל על הזמן.
clubman : ג’ין הבית של HILTON – INTERNATIONAL – חביב למדי בהתחשב במחירו הנמוך .
סוגים נוספים :
________________________________________________________ .
סוגים של ג’נייבר :
BOLS – בקבוק חרס חום – 37.5% אלכוהול – מצויין ( פירמת ליקרים מאוד מאוד טובה ) .
BOKMA – 38% מצויין .
HOPPE – 35% – מצויין ( פירמה שמייצרת גם כמה סוגי ליקרים טובים מאוד ) .
OLIFANT – 35% – טוב .
