רום (RHUM / RUM)
משקה המלחים והפירטים הנודע , אחד מעמודי התווך של הקוקטיילים הטרופיים – בשל הארומה החזקה שלו והתאמתו המוחלטת לכל סוגי המיצים הטרופיים .
רום עשוי מתסיסה של צמח קנה הסוכר.
את המיץ של קני הסוכר הכירו במזרח העתיק במשך אלפי שנים , לאירופה הוא הגיע בסביבות המאה ה – 7 (זהו צמח שצריך מזג אויר טרופי לשם התפתחותו ) .
באחד ממסעותיהם של המגלים גדולים , (קולומבוס ושות’) הם העבירו דוגמאות של צמח קנה -הסוכר לטהיטי (ברוב המסעות היו מעבירים בעלי חיים וצמחים מאי לאי למרות שבלי לשים לב היו גורמים בתוך כך מגיפות רבות ) .
קנה הסוכר פרח באקלים הטרופי של טהיטי והתפשט עד מהרה לשאר האיים הקריביים ומאז התבססו האיים כבסיסו של הרום בעולם .
כמו משקאות אלכוהוליים אחרים – גם רום היה בתחילת דרכו מעין תרופה , (הסיפורים אומרים שבגלל שהרום היה מוגש עם פלחי לימון – חשבו שיש בו ויטמין C ) .
בתחילה לא זיקקו את צמח קנה הסוכר ברמות אלכוהול גבוהות אלא יצרו מעין בירה – ( מיץ אלכוהולי מוגז – שהאגדות עשו ממנו משקה אהבה ) ורק אחר כך זיקקו אותו והפכו אותו לרום של היום .
כל מי ששלט על האיים הקריביים נדבק בתאוות שתיית הרום : הספרדים , האנגלים ואחריהם גם הצרפתים .
לרום יש תדמית של משקה פירטים בשל העובדה שהארומה החזקה שלו גורמת לאפקט של “חימום הגוף” – זוהי טעות כמובן כי הרחבת כלי הדם שאלכוהול גורם רק מקררת את הגוף ) ולכן ימאים היו לוקחים אותו איתם במסעותיהם בתור תרופה – למרות שלרוב עד שהיה צורך בתרופה כבר לא נשאר רום באוניה ולא היה אף מלח פיכח בשביל לתת את התרופה .
עוד דבר שגרם לתדמית הפרועה של הרום הוא סחר העבדים הגדול בהיקפו שנועד לספק את העבדים למטעי הסוכר שבאיים .
תהליך הייצור :
את קני הסוכר שנקצרים בשדות סוחטים בין שני גלגלים (לשם הוצאת הסוכר הנמצא באמצע הקנה) המיץ שנוצר מהתהליך , מפוסטר ולאחר מכן מוכנס לצנטריפוגה שמסובבת את המיץ ומפרידה את הסוכר מהשאריות , אותן השאריות הן המקור ליצירת הרום .
השאריות האלה נקראות ” מולסה ” או בעברית ” דבשה ” ותסיסתם – כמובן לאחר ניקוי , הוספת מים , הוספת שמרים וכו’. . . הינה הרום בכבודו ובעצמו .
רום לבן תוסס בסך הכל יום או יומיים ואילו רום כהה תוסס שבועיים בערך .
לאחר התסיסה בא כמובן הזיקוק: דיברנו על שתי שיטות זיקוק : זיקוק בשיטת האידוי וזיקוק בשיטת “הזיקוק הרציף” – רום איכותי במיוחד – כהה ועשיר בטעם מזקקים עד היום בשיטת האידוי ( שהיא יקרה יותר כמובן ) ורום לבן מזוקק כיום בשיטת הזיקוק הרציף .
לאחר הזיקוק מתקבל נוזל בהיר – שקוף ובעל תכולת אלכוהול גבוהה , הוא מועבר ליישון בחביות עץ אלון (אשר חייבות להיות חביות חדשות : שכן האלכוהול “לוקח” מהעץ חומרים – ולאחר סוף התהליך אפשר לזרוק אותם ) .
רום שנחשב לא רע “שוכב” שנתיים שלוש בחביות ואילו רום מעולה ( יקר ) שוכב אפילו 15 שנים ויותר. לאחר החביות מוהלים את הרום במים , לסביבות 40% ומבקבקים .
* דרך אגב – רום שישכב יותר שנים בחבית יהיה בנוסף על היותו טוב ועשיר יותר גם כהה יותר. אבל ישנו גם רום לבן מאוד איכותי ששוכב הרבה מאוד שנים בחביות – ולכן מעבירים אותו דרך פחם פעיל (כמו בוודקה) מה שהופך אותו ללבן אבל גם גורע מעושר הטעם שהיה בו .
* רומים לבנים ” תפלים” בטעם יחסית לכהים – מרגישים ישר בארומה שלהם – וכמובן בטעם.
* ההבדל משמעותי ביותר בטעם בין רום לבן לרום חום – צהוב – וכו’. . .
ככל שרום כהה יותר כך טעמו חריף יותר – רום כהה לעתים קרובות שותים נקי – הוא יותר מתוק וארומטי מהבהירים, ( את הרום הכהה יותר יוצרים בעיקר בג’מייקה ) .
רום קיים ב -4 צבעים עיקריים: לבן ( שקוף ) – Silver
זהוב (ממש צהבהב) – Gold
חום (כהה למדי ) – Brown
כהה ( לפעמים קוראים לו DARK RUM או BLACK RUM )
בקוקטיילים – לא רצוי להחליף בין רום לבן לרום כהה כי הטעם שלהם שונה לחלוטין, מה שעלול לשנות את הטעם המקורי של הקוקטייל .