שרי – (שרי יין)
גם השרי הינו אפריטיף שממשפחת היינות המחוזקים .
את הענבים הנבצרים נהוג להשאיר קצת על מנת שיבשילו ואז סוחטים אותם ( עד היום עושים זאת בשיטת הדריכה המסורתית ) . אחר כך מכניסים לחביות עם קצת אבקת גבס – ומתסיסים . אחרי ההתססה – מעבירים לחביות ענקיות ואז מתפתחת תוך כמה חודשים שכבת שמרים (לא בכל החביות היא מתפתחת ) שכבה זו מתסיסה מחדש ( לתסיסה שנייה ) את היין שבחביות והופכת אותו לשרי יבש ( השרי כזה מכונה פינו – כלומר בהיר ) .
אותו היין שלא הותסס מחדש ע”י השמרים נקרא אולורוסו – והמשמעות היא “כולו אדום” .
כל שאר סוגי השרי נעים בין שתי ההגדרות הללו , ואלו הם :
– מנזנילה – לבן יבש מאוד ,
– אמונטיידו – לבן מיושן ,
– אולורוסו – צהוב-חום – מתקתק ,
– שרי קרים – כהה – מתוק למדי .
לאחר התסיסה השנייה מחזקים את השרי בברנדי ( העשוי מענבים ) – וזה מה שבעצם הופך את השרי ליין מחוזק – ( שכן ליינות רגילים אסור להוסיף אלכוהול – והאלכוהול היחיד בהם הינו מהתסיסה בלבד ) , לאחר החיזוק , מיישנים בחביות – לפעמים אפילו יותר ממאה שנה – שכן שרי מפורסם בכך שהוא “חי” המון זמן – וממשיך להתיישן ולהשתבח .
בעזרת שיטת סידור מיוחדת – המערבבת יינות שרי משנים שונות – מערבבים ויוצרים את השרי המבוקבק הסופי ובגלל שהשרי הינו משנים שונות – גילו אינו מצוין לרוב על הבקבוק .
יין השרי פופולרי במיוחד באנגליה – וזה בגלל היריבות המסורתית בין אנגליה לצרפת במאה ה- 17 שאז החליטו בבית המלוכה להפסיק את יבוא הברנדי והיינות הצרפתיים ועודדו את יבוא היינות ממדינות הפרובינציה – ספרד ופורטוגל – במיוחד את היינות המחוזקים שהיוו תחליף לקוניאקים .
* יין השרי נחשב למשקה אצילי – למרות שהינו יין מחוזק – כביכול לא יין “טבעי”.
הגשה:
כמעט תמיד נקי – בכוס שרי . ( די נדיר – אבל יש כאלה שרוצים את השרי – מעט מצונן ) .
סוגים:
TIO PEPE – לא רע – טוב .
W & H – וויליאמס אנד היומברט – מצויין .
MACKENZIES – טוב – לא רע .