על בקבוקי יין ואכסון היין
סוגי בקבוקים
החלו להשתמש בבקבוקי זכוכית ככלי לאכסון יין החל רק במאה ה17, (עד אז השתמשו בעיקר בכדי חרס) אלא שאז השתמשו בזכוכית מאיכות נמוכה ששפגעה ביין.
רק עשרות שנים מאוחר יותר פותחה הזכוכית המתאימה לאחסון יין. הבקבוקים יוצרו אז בניפוח ידני ללא מידות מוחלטות ( 700 מ”ל – 900 מל” בקירוב).
משנת 1978 הפכו מידות הבקבוקים לתקן בחוק והשוק האירופי מחייב שימוש בתקן זה.
ב- 1979 כשעברו בארה”ב לשיטה המטרית, קבעו שבקבוק יין בסיסי יהיה בגודל 750 מ”ל שזאת מידה הקרובה לנפח האמריקאי חמישית גלון.
בצרפת (ולאחר מכן ברחבי העולם) נקבעו גדלי בקבוקים שונים ככפולות של הבקבוק בתקני 750 מ”ל ולחלק מן השמות השתמשו בשמות “תנכיים”:
- חצי בקבוק – 375 מ”ל
- בקבוק רגיל – 750 מ”ל
- מגנום – 1.5 ליטר
- מגנום כפול (טרגנום) – 3 ליטר
- ירבעם / רחבעם – 4.5 ליטר
- בוקס – 5 ליטר
- אימפריאל – 6 ליטר
- מתושלח – 6 ליטר
- שַׁלְמַנְאֶסֶר – 9 ליטר
- בלשצר – 12 ליטר
- נבוכדנצר – 15 ליטר
- מלכיאור – 18 ליטר
- מלכיצדק – 30 ליטר
מסתבר שיין המיושן בבקבוקים גדולים יותר לאורך זמן, הופך לאיכותי יותר מאותו יין המתיישן בבקבוקים בעלי נפח קטן.
אחסון יין
- בקבוקי יין רצוי לאחסן בשכיבה, או הפוכים, על מנת להבטיח מגע של היין עם פקק השעם. פקק השעם רטוב ימנע חדירת חמצן ליין.
- יש לאחסן את היין במקום חשוך, הרחק מקרינה ישירה של אור חזק העלולה להזיק לו.
- טמפרטורת האחסון ליין צריכה להיות יציבה , בין 15- 16 מעלות צלזיוס וב- 75% לחות. אחסון היין במקרר לפרקי זמן ארוכים, יגרום לרטיבות הפקק ולהיווצרות עובש בו. רצוי להימנע מטלטול היין בזמן אחסונו, ובמיוחד שתייתו.