מזיגת היין
אחד מהדברים היותר מפורסמים בקשר ליין הם טכסי המזיגה המסורתיים שלו – ה”טכסים”
הללו נערכים אמנם ע”י הסומלייה (מלצר היינות, נכתב סומלייר בצרפתית – Sommelier), אך הברמן חייב להכירם שכן גם על הבר מתקיימת חלק מהטכסיות של הגשת היין.
מזיגת יין לזוג
לאחר שהגבר בחר את היין בתפריט היינות , מביא לו הסומלייר את הבקבוק ומראה לו אותו כאשר הבקבוק שוכב על היד הימנית שלו .
לאחר אישורו ( של הגבר ) פותח הסומלייה את הבקבוק , ומגיש לו את פקק השעם – על מנת שיריח אותו , יראה שהוא רטוב : סימן שהיין נשמר כמו שצריך . אם הכל כשורה וקיבל את האישור , מוזג הסומלייה מעט יין לכוסו של הגבר – כשהוא עומד מימינו
לאחר התבוננות קצרה בכוס, הרחה וטעימה, מאשר ( או לא מאשר ) הגבר את היין.
לאחר האישור עובר הסומלייה אל האישה, ממלא את כוסה וחוזר אל הגבר וממלא את כוסו. בסיום המזיגה מניח הסומלייה את הבקבוק בדלי הקרח, ומכסה אותו במפית בד קטנה המיועדת לכך, תפקיד המפית הנו לשמור על הקור ובמיוחד לשם ניגוב הבקבוק עם הוצאתו מדלי הקרח ( שחציו מים וחציו קרח ) .
עם סיום הבקבוק, חוזר הטכס על כל גינוניו.
מזיגת יין בשולחן גדול
כשהוחלט בשולחן על סוג היין , מזמין אחד מהאנשים את הסומלייה ומודיע לו על החלטתו . כשמביא הסומלייה את הבקבוק הוא מגיש אותו לאישורו של המזמין (עם כל הגינונים המוזכרים לעיל ) לאחר האישור מוזג הסומלייה לא למזמין אלא לזה שיושב משמאלו של המזמין וככה מסביב לשולחן – משמאל לימין .
אם נגמר הבקבוק באמצע הסיבוב חוזר הסומלייר עם בקבוק חדש , נותן אותו למזמין לטעימה ובדיקה ( על כל גינוניה ) , חוזר למקום שממנו הפסיק למזוג וכך הלאה . . .
מזיגת שמפנייה
במקרה של השמפניה – רק המזמין פותח את הבקבוק שמובא לשולחן בתוך שמפנייר אשר חציו קרח וחציו מים . בגלל המים עוטפים את צוואר הבקבוק במפית בד : לספוג את הטיפות.
בגלל שהשמפניה הנה מוצר יקר מאוד , כשנגמר הבקבוק לא מביא הסומלייר בקבוק שמפניה חדש עד שהמזמין הופך את הבקבוק הריק בתוך השמפנייר .
שמפניה אף פעם לא מנערים – זהו מנהג מוטעה שהורס את השמפנייה !